לביה"ד הסמכות לדון גם כאשר האשה נמצאת מחוץ לישראל

הופיעו בפנינו ב"כ המערערת - הנמצאת כיום בשוויץ יחד עם בנה, והבעל - המשיב וב"כ, בערעורה של האשה על החלטת ביה"ד האזורי שהורה לאשה לשוב לארץ עם בנה ונמנע מלפסוק מזונות לאשה ולילד.

עם התחלת שמיעת הערעור התברר כי ענין מזונות הילד הועבר לערכאה אזרחית, ולפיכך נתייתרה שמיעת הטענות בנוגע לכך. נותרה לפנינו בקשת ב"כ האשה לשורה נוספת של סעדים, ובראשם מתן פס"ד בנוגע למזונות האשה, ובקשה לפסילת הרכב ביה"ד האזורי מלהמשיך ולדון בתיק.

לאחר שמיעת טענות הצדדים נתחוור לנו כי ההחלטות ברוב השאלות שהונחו לפתחנו תלויות וכרוכות בבירור התביעה היסודית שבעטיין באו, דהיינו: תביעת שלו"ב מצד הבעל ותביעתה של האשה - שעד עתה לא הוגשה באופן פורמאלי ע"י פתיחת התיק מתאים - לגירושין.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נעשה כל בירור בסוגיה עיקרית זו, ובמצב הנתון מן הנמנע שבירור כזה אכן יערך וזאת בשל סירובה של האשה להגיע לארץ לדיונים בביה"ד מחשש שתעוכב ע"י הבעל, ומאידך, חוסר אפשרותו של הבעל לצאת את הארץ עקב צו עכוב יציאה שהוצע כנגדו מחשש עגון, דבר המונע ממנו להתראות עם בנו.

ביה"ד ניסה להביא את המשיב להסכמה כי יתחייב שלא יעכב את האשה בבואה לארץ דבר שיסלול את הדרך לבירור התביעות, אולם הבעל וב"כ סירבו לכך. לאחר ששקלנו את הענין הגענו למסקנה כי לא ניתן להשאיר את המצב הנתון, וטובת הצדדים כי תוכשר הקרקע לדיון בעתיד יחסיהם של בני הזוג, שאמנם הבעל רואה סיכוי כי ישובו ויעלו על מסלול ראוי - וזאת במידה והאשה תשוב אליו לארץ, אולם האשה מצידה מעלה טענות קשות ביותר כנגד הבעל, והודיעה במכתבה לביה"ד על החלטתה שלא להמשיך בקשר הנישואין עמו והבירור וההכרעה בין עמדות קוטביות אלו מצויה בתחום אחריותו של ביה"ד האזורי.

לענ"ד מכיון שבני הזוג יצאו במודע לשהות ממושכת בשוויץ, ומהחומר שבתיק עולה כי קיבלו החלטה להמשיך ולשהות שם גם אחר לידת הילד (כנראה כדי לשפר את יחסיהם הזוגיים) והבעל אף העיד בפנינו כי נעשה נסיון למצוא לו עבודה בשוויץ, אולם בשלב מסוים קיבל הבעל החלטה עצמאית לחרוג מן המוסכם ולחזור לארץ בגפו. נוסף לכך, לא ניתן להתעלם מן הטענות הקשות שמעלה האשה כנגד הבעל, טענות החריגות בחומרתן בכל קנה מידה, והגם שהללו טרם נידונו וטרם הוכחו. נוסף לכך, במצב הנתון אין לבני הזוג דירה למגוריהם בארץ. צירוף הנסיבות יוצר קושי לחייב את האשה לעזוב את משפחתה - הדואגת והתומכת, ולשוב לארץ - בה אין לה כמעט גואל ואף לא קורת גג, להיות נתונה לחסדיו של מי שלדבריה פגע בה בצורה כל כך חמורה. הנני מסייג את דברי ואומר כי על האשה לדעת שעליה לשתף פעולה עם ביה"ד האזורי ולהיות נכונה לבירור מהיר ויסודי של טענותיה, מאחר ולא יתכן להתחשב לאורך זמן בטענות - קשות ככל שיהיו, מבלי שתיראה מצד המעלה אותם כנות ונכונות להעמידם לבדיקה, ולסייע בכך ככל שידרש.

לכן אנו מורים כי על הבעל לחתום על התחייבות בלתי חוזרת בפני ביה"ד האזורי כי הוא או מי מטעמו לא יעכבו את האשה בבואה לארץ, ולהבטחת קיום התחייבותו זו יפקיד הבעל ערבות משמעותית בשיעור שיקבע ביה"ד האזורי, ושלשם כך ניתן יהיה להשתמש גם בכספי הדירה המגיעים לבעל שעוקלו ע"י בית הדין.

עם חתימתם והסדרת הערבות, יקבע מועד לדיון בגוף התביעה והאשה מחויבת להופיע לדיון במועד זה, כשגם את הופעתה יבטיח ביה"ד ע"י המשך העיקול על יתרת כספי הדירה שעודם נזקפים לזכותה.

כמו כן, יוכל הבעל להשליש הרשאת כתבו ותנו, וכן ערבות מתאימה, ובכך תתאפשר הסרת צו עיכוב היציאה שהוצא כנגדו.

לאחר שיתבררו בביה"ד האזורי טענותיהם היסודיות של הצדדים וביה"ד יתן את החלטתו, יכול המערער לפנות לביה"ד הגדול שיתן את החלטתו בנוגע למזונות האשה ובנוגע לחיובה של האשה לשוב לארץ עם בנה באם שביה"ד האזורי לא יקדים ויעשה זאת.

בנוגע לבקשה לפסול את ההרכב לא מצאנו בטענות המערערת כל עילה הלכתית או אחרת המחייבת את החלפת ההרכב, ורגישותו של ב"כ המערערת להערות ביה"ד - בלי להכנס למדת הצדקתם, אינם עילה לפסילה, ולפיכך בנקודה זו אנו דוחים את בקשתו.

התיק יוחזר לביה"ד האזורי לקביעת מועד מוקדם בו יחתמו המשיבים על התחייבות כאמור, ומיד לאחר מכן יקבע מועד לדיון כאמור לעיל.

(-)       יונה מצגר

לפנינו ערעור על פסה"ד של ביה"ד האזורי מיום י"ב בסיון תשס"ד.

הערעור נחלק לכמה פרטים.

א. אין לביה"ד סמכות חוקית לדון במשמורת הילד ובמקום מגוריו.

ב. האם אינה חייבת לחזור לארץ וממילא אין לנתק הילד ממנה.

ג. האם זכאית להחזר הוצאות עבור הילד.

ד. יש לבטל עקול על נכסי האם בגין הבטחת מזונות לילד.